TOP 5 ירושלמי – עצירות קולינריות בגדר חובה בעיר הקודש

מאת: אסף אור שנהב

החודש האחרון גרם לי להבין שירושלים איננה אך ורק ירושלים של זהב.

בחודש הזה יצא לי לבקר בירושלים שלוש פעמים. הפעם הראשונה הייתה ביקור אצלי חברי הטוב, שעזב את תל אביב לטובת לימודים ב"בצלאל". הפעם השנייה הייתה חופשה משפחתית מתוכננת מראש, ואילו הפעם השלישית הייתה דייט יזום שלי עם עיר התענוגות החדשה שלי.

מדרחוב יפו הפך להיות לי הרמבלה בברצלונה, כיפת הזהב לקרמלין במוסקבה ואצטדיון טדי לוומבלי.

אני בטוח שאני לא בעמדת מיעוט ושתחושת ה"חו"ל" המתקבלת לעולים לירושלים מוכרת לכולם. יש בעיר הזו אוויר אחר, אנשים אחרים ולשמחת החך שלי (ופחות לכרס שלי):  גם אוכל משובח ואחר.

אני מרגיש שמחובתי האישית, בתור אזרח תמים וטוב עם חתימת מסע הביקורים שלי בבירה, להעניק לכם, קוראיי, את רשימת חמשת הגדולים שלי בעיר.

ברשימה הזו אני רוצה להפנות אתכם למסעדות מסוימות ולמנה ספציפית באותו המקום. חובה על כל אחד מקוראיי ליישם לפחות ארבע מן ההמלצות שתינתנה מיד.

מקום 1!

"פישאנצ'יפס" \ שוק מחנה יהודה

הרומן שלי עם המנה הזו החל בלונדון לפני כשנתיים.

חוץ מלהיות מעצמת הפופ מספר אחת בעולם, הבריטים יודעים גם לעשות את הצ'יפס והדג המטוגן הטוב בעולם. פחות אהבתי את המנה שנמכרת כמנת רחוב, ודווקא התענגתי שם על מנה כזו במסעדה יוקרתית שהגישה את הדג בצורה המסורתית עם צ'יפס שעבר בשמן שלוש פעמים. מאחר ואנחנו לא בלונדון, היה עליי למצוא חלופה הולמת למנת החלומות שלי. לאחר שנתיים מפרכות, אני נרגש להודיע שנמצאה האחות למנה הבריטית המוכרת לטובה, ולא סתם אחות, אחות תאומה. עם כל אהבתי לאוכל, יוצא לא פעם שאני פוץ וסולד קצת מלאכול בשווקים. כמות האנשים, הזבובים, הציפורים ושאר הירקות לא מטיבים תמיד עם התוצר הסופי ואני מנסה להימנע ככל הניתן ממגע עם אוכל שמוגש בשוק. הודות לאבא שלי היקר שדווקא אוהב את העממיות (בקטע הטוב שלה), ידע מראש לאן הוא לוקח אותנו. ממש בתחילת השוק, נמצא דוכן ה"פישאנצ'יפס". חברים, מרגע זה, אין מדובר עוד בדוכן, אלא במקדש.

נתחיל בנקודת הפתיחה שהיא מקדש נקי, מסודר, עם עובדים חייכנים ומזמינים, עם תפריט דיגיטלי גדול וברור ומטבח חשוף לעיני הלקוחות אשר מוכן לפעולה.

אני אוהב מאד דגים ולכן היה עליי לכנס את מועצת החכמים (בראשי, כן?), ולהיסגר על מנה להזמנה. התפריט מציע פיש אנד צ'יפס של דג קוד, טונה אדומה או סלמון. בנוסף, ישנו המבורגר דג וסלט טונה אדומה צרובה. המשימה לא הייתה פשוטה ולא פעם שמעתי מידידתי הטובה את המשפט: "אם צריך, אז צריך". מה שאומר בעצם: אם צריך לטעום יותר ממנה אחת, אז צריך.

file_0 (5)

פיש אנד צ'יפס – כמה שזה טעים!

ובכן, פיש אנד צ'יפס טונה אדומה ופיש אנד צ'יפס דג קוד (המנה הבריטית הקלאסית) עשו דרכם אל שולחננו.

נתחיל במנה הקלאסית של פיש אנד צ'יפס דג קוד (45 שקלים). זהו הרגע שבו אני מחסיר פעימה ונזכר בביס הראשון. (ומתעלם לחלוטין מהעובדה שהמנה מכילה 2500 קלוריות בלי הרטבים!). מדובר במנה מדהימה! לכל הדעות! דג טרי, נמס בפה, שעטוף בציפוי איכותי של בצק בירה. המנה מוגשת בסלסלת עץ פשוטה, עטופה בניר זול (מה שיפה בעממיות). בתחתית הסלסלה גר הצ'יפס, ומעליו, האח הגדול: הדג. אין לי מילים לתאר לכם את המנה הזו, באמת. זו חוויה עצומה ואני ממליץ מכל הלב לכל אחד לנסוע במיוחד ולהתפנק על מנה כזו. הצוות מגיש מנה גדולה ומפנקת שלדעתי יכולה להספיק בכייף לזוג. דבר שראוי לציון הוא הרטבים. בואו לא נשכח שמדובר בדוכן (מקדש!) שממוקם בשוק, ואני לא הייתי מצפה לאימפריית רטבים. הגדילו ראש והחכימו בעלי המקום להשקיע ברטבים איכותיים שמשדרגים את המנה למוצר עילית יותר מוצלח ממה שהוא כבר מראש. היופי הוא שהמנה הייתה עדיין אדירה גם רק עם קטשופ בצד כדי לפנק את הצ'יפס, אך יש מגוון רטבים רחב שכולל מלבד הקטשופ, גם מיונז שום, ספייסי מיונז, אלף האיים וצ'ילי מתוק.

file_0 (6)

פיש אנד צ'יפס דג קוד

במקביל לאושר שהונח מתחת לאפי, הייתה גם המנה של פיש אנד צ'יפס טונה אדומה (45 שקלים). ישנם רגעים בחיים שאתה פשוט מתמלא בנחת ומודה לבורא העולם על כל הטוב שיש לנו כאן. המפגש שלי עם המנה הזו, גרם לי להרים את ראשי ולומר תודה.

אני והמנה מחליפים מבטים, ומה אפשר עוד לבקש? זו הייתה אהבה ממבט ראשון!

נתחי טונה טרייה שמגיעה במידת עשייה מושלמת (!). קריספי מבחוץ בציפוי פנקו איכותי ובפנים מתקבל דג נא. כשדג טרי, אפשר לאכול אותו ללא שום תיבול\החמצה\כבישה וכו'.. וזהו בדיוק המצב כאן! היתרון האדיר של המקדש הזה הוא דווקא הלוקיישן, שהוא השוק. הנגישות לדגים הטריים מבטיחה הוצאת מנות טריות ומפנקות לכל הלקוחות.

לאלו שטרם טעמו פיש אנד צ'יפס בחייהם, הייתי ממליץ לעשות את ההיכרות הראשונית עם המנה הקלאסית, ואילו המנה של הטונה האדומה זו כבר מנה למתקדמים. המנה מעולה ומעוררת הערצה. אני באופן אישי, אסיר תודה.

הדבר היחיד שהייתי משנה בכל הקונספט, זה פשוט להשקיע בצ'יפס אמיתי, ולא סטייק צ'יפס קפוא. בזה הבריטים לוקחים בוודאות.

ראוי לציין את השירות האדיב ואת המהירות שבה המנות יוצאות. שימו לב למחיר האטרקטיבי ולמנה הגדולה שאתם מקבלים בתמורה. לצורך העניין, היום המנה הכי פשוטה ב"מקדונלדס" מתקרבת ל-50 שקלים. ב"פישאנצ'יפס" אתם מקבלים ג'אנק פוד איכותי, באותו המחיר.

file_0 (7)

פיש אנד צ'יפס טונה אדומה

מקום 2!

ווופל בבט \ שמאי 16

ביני לבין הפלא הזה, נערכה היכרות לפני שבע שנים בניצוחה של ידידה ירושלמית. לאחר אינספור הכנות, תיאורים ותמונות, הרגע הגדול הגיע: הגעתי ל"בבט". מדובר במטבח קטנטן שבו מתרחשים כל הפלאים. הריח במקום פשוט ממכר, ואם היה אפשר לחיות בתוך ריח כזה, אני הייתי לבטח חי בתוכו.

השם "בבט" מוכר לדעתי לכל ירושלמי אמיתי, והמותג, המעט מחתרתי, נכנס ללבבות כולם. עם כל האופוריה שבדבר לפני מספר שנים היו חילוקי דעות בין השפית לבעלים, והשם "בבט" נפרד מן המקום וכעת נקרא "ופל שוקו". בשבילי, ובשביל כל המעריצים הירושלמיים, "בבט" זהו השם הנצחי ולהפתעתי, הטעם כלל לא נפגם ואיכות הוופל עודנה בשיאה. מדובר בוופל רך שבלילתו גדושה בכל טוב ובעיקר בחמאה. כל ביס בפה גורם לך להבין שיש תכלית לחיינו על הכדור. לא מדובר בוופל מהזן הקריספי, אלא מדובר כאן בוופל רך וטרי שעם כל ביס אתה מרגיש חמאה רכה רוקדת בפה. מדובר בחוויה יוצאת דופן שחובה על כולם לנסות. כמובן שעל הופל מגיעות התוספות לבחירה כשהמוצלחות בעייני הן שמנת חמוצה ורסק תפוחים, קרם חמאה ומייפל ושוקולד לבן. הקבוע שלי הוא השמנת החמוצה עם רסק התפוחים (32 שקלים). אני מאד אוהב את השילוב של המתוק עם החמצמץ, זה מאזן את כל הטעמים ויוצר משהו מאד מיוחד. הרומן עם "בבט" התחיל לפני כמעט עשור, והוא רחוק מלהסתיים. תנסו את זה בבית, לגמרי!

file_0 (8)

וופל עם שמנת חמוצה, רסק תפוחים, קרם חמאה ומייפל שוקולד לבן.

מקום 3!

מסעדת אדום \ מתחם התחנה

את אחד הפוסטים שלי הקדשתי למסעדת "אדום". היללתי בלי סוף את השירות הנהדר, את עיצוב המסעדה ואת איכות האוכל. בשבילי "אדום" הפכה לבית של ממש ומכל ביקוריי במסעדה יצאתי מחויך. במסעדה הזו, דווקא ארצה להפנות אתכם למנה ראשונה שהתפריט מציע: סביצ'ה דג ים (52 שקלים).

file_0 (9)

סביצ'ה דג ים

מדובר בסביצ'ה המורכב מסלמון, טונה אדומה ומוסר. המנה מתקבלת כמעין כיפה שכזו המכילה את הדגים ואת התוספות הנהדרות של המנה: לימון, אבוקדו, תפוז ולימון. מיקס טעמים מדהים ששווה גיחה וביקורים חוזרים. מנה מצוינת מדגים טריים ופירות נהדרים שמוספים פרשיות בלתי נגמרת בכל ביס וביס. מסעדת "אדום" מפגיזה בכל החזיתות ומנצחת בכולן. גם כאן.

מקום 4!

מסעדת מונא \ שמואל הנגיד 12

אני חושב שזו המסעדה המדוברת ביותר בירושלים אחרי מסעדת "מחניודה". שתי המסעדות שייכות לאותן הבעלים ולשמחת הלקוחות שלא מצליחים לסעוד ב"מחניודה", חלק מן המנות חופפות וניתן לאכול אותן גם ב"מונא". תפריט המסעדה לא מתאים לכל כיס ולטעמי קצת יקר ולא תמיד מוצדק, אבל מה שכן אפשר לזקוף למסעדה, הוא את טיב האוכל שעליו אין עוררין. אחת ממנות הדגל הן ב"מונא" והן ב"מחניודה" היא הפולנטה. מדובר בפולנטה עם אספרגוס, פטריות, ביצה עלומה ופרמז'ן (48 שקלים). מדובר במנה נהדרת ויחסית גדולה למנה שמוצעת בתפריט המנות הראשונות. שילוב טעמים ומרקמים נהדר שיוצר מנה ייחודית ואקזוטית הן בטעמה, מרקמה וצורת ההגשה שלה. אני ממליץ בלב שלם לתת גיחה למסעדה הזו ולטעום את הפולנטה הייחודית הזו. דבר אחד שהיה קשה לי קצת במסעדה ופגם בהנאתי היה השירות שבעייני היה צולע במקצת שינתן על ידי מלצרים חמוצים. (אולי זה בעקבות העובדה שביקרתי בשישי בערב וזה היה תוצר של לחץ). על כל פנים ולמרות הכל, אני שולח אתכם לשם לטעום את המנה הנהדרת הזו שטעמה הייחודי משכיח גם שירות בינוני.

file_0 (10)

פולנטה – מנת דגל

מקום 5!

קופי בין \ מדרחוב יפו 34

אולי הבחירה הזו תהיה תמוהה לחלקכם, ובצדק. אבל בלי ששמנו לב, בארץ, ה"קופי-בין" הוא לחלוטין הפך להיות מותג ירושלמי. רשת בתי הקפה העולמית שבתחילת שנות ה-2000 מנתה כמה עשרות סניפים בארץ, סגרה את סניפיה לפני כמה שנים, ואנחנו, אנשי המרכז, נותרנו ללא "קופי בין". ירושלמים נהנים יותר והפעם זה ברור. הסניף היחיד שנשאר פתוח ועובד הוא הסניף במדרחוב יפו בירושלים. כבר כמה שנים שאני מחפש אחר סניף של "קופי-בין" בנרות בארץ, אך ללא ממצאים. לפני כחודש התהלכתי לי בקלילות האופיינית לי במדרחוב, כשלפתע זהר מול עייני הלוגו המפורסם של בית הקפה האהוב עליי. מרוב התרגשות הייתי בקהות חושים כמה דקות, ואחרי שהורדתי מעצמי את האובר-דרמה, פסעתי לעבר היכל התהילה.

ה"קופי בין" למי שלא יודע, מומחים בכריכים מצוינים! (המצוין שביניהם הוא הקפרזה) אך בעיקר במשקאות אייס-בלנד.

העומד בראש הוא ה"מליבו-דרים" (25 שקלים). מדובר במשקה אייס-בלנד בעל מרקם חלבי בטעם תות בננה. אני עד היום לא מצליח לזהות את טעם תות-הבננה (וטוב שכך, כי אני לא אוהב את הטעם). המשקה הזה הוא בעל טעם אלוהי, ולא ברור לי למה הוא נקרא "מליבו-דרים", במקרה שלו "הדרים" לגמרי מספיק. כשמו כן הוא – חלום!

את האייס מקשטת קצפת שמנתית ומושחתת במיוחד. זהו משקה קיץ אולטימטיבי והנהדר הוא שגם בחורף הוא מנחם ועובר את מבחן החך. טעם מומלץ נוסף הוא תפוחים וקינמון, אבל טעמו של ה"מליבו-דרים" ייחודי רק לו וטרם הצלחתי למצוא את האייס בלנד שישתווה לו.

file_0 (11)

מליבו דרים. תענוג צרוף.

הודעות