איטליה זה כאן! ביקור במסעדת Rustico ברוטשילד בת"א

מאת: אסף אור שנהב

עם השנים טיפחתי לעצמי תדמית של חיית מסעדות, חובב מזון מדופלם, פזרן כספים על אוכל וגרגרן שלא יודע לעולם שובע. אני מסכים ומודה בכל האשמות והתארים, שחלקם אגב מאד מחמיאים לי, אך יחד עם אלו, גם עליי להתמודד עם השאלה הנצחית שלא מרפה לעולם מהסובבים: "אבל מה אתה הכי אוהב לאכול?". דום שתיקה.

ברור לכל אחד שאוהב לאכול, שהשאלה הזו (כנראה) לנצח תישאר פתוחה. עבור כל אחד שטעמים ומרקמים זה יום חג עבורו, מתקשה להכתיר את מנת החלומות שלו, או את האוכל האהוב עליו, ואת יתר הדברים האהובים והמנחמים, לשים מאחור כזמרי ליווי.

יחד עם זאת, כיום, בגילי המופלג (26 למתעניינים), אני חש כי הגעתי להארה. את מנת החלומות אמנם יהיה קשה לי להכתיר ובטח ובטח את מה אני הכי אוהב לאכול, אבל החלטתי לעגל קצת פינות בשאלה הזו שמציקה לי ושטרם מצאתי תשובה אליה. החלטתי אם כן להקל על עצמי ופשוט לשאולה את השאלה באופן הבא: "איזה סגנון אוכל אתה הכי אוהב?", ולשמחתי, יש לי תשובה: איטלקי.

 

הטעם האיטלקי התחבב מאד על הקהל הישראלי כפי הנראה, דבר שבא לידי ביטוי באינספור הפיצריות, המסעדות האיטלקיות ואינספור סוגי הפסטה והרטבים המוצעים למכירה. כמו בכל דבר בחיים, יש את אלו שעושים את זה יותר טוב, פחות טוב ואת אלו שעושים את זה רע ובו"ז עושים שם רע למטבח האיטלקי. בישראל לשמחתנו, בין כל החלטוריסטים, ישנן גם נציגויות לא רעות בכלל למטבח האיטלקי. באמת יאמר לזכות אלו שעושים את זה טוב, שהם עושים את זה טוב. לא חוסכים בהכנת בצק איכותי, רוטב עגבניות אמיתי, גבינות שמנות וטובות ואופן הכנה מוקפד, גם אם לפעמים הוא ארוך תהליך. לאלו אני רוצה לומר, תודה. אבל תודה מיוחדת והערכה גדולה מגיע ללא ספק למסעדת "רוסטיקו".

לבית האיטלקי "רוסטיקו" יש סניפים ברחוב באזל וברוטשילד בתל אביב. הבית שלי, ברוטשילד.

העוברים שם, אשר יציצו מימינם, יזכו לראות בית איטלקי של ממש. עיצוב ביתי חם, מואר במידה הנכונה, עם תנועה בלתי פוסקת של סועדים ואנשי צוות, דבר אשר מפיח חיות במקום וממלא את המסעדה באנרגיה נעימה, תוססת וחיונית.

המסעדה לא גדולה, דבר שאני באופן אישי מאד אוהב. במסעדה קטנה קל יותר לשמור על קשר העין עם הממלצר, השירות לרוב מהיר יותר ותחושת הביתיות שמתלווה לאוכל האיטלקי, יכולה לגרום לך לשכוח שבסוף הערב אתה חוזר לחנייה.

אוכל איטלקי, בשבילי, הוא האוכל הכי מנחם שיש, וכשהוא מוגש בבית מלאכה מופתי כמו ה"רוסטיקו", אתה מרשה לעצמך לשכוח מ-3000 הקלוריות (במקרה שלי זה במקרה הטוב), ולהתענג על כל ביס וביס במנות המופתיות והמוקפדות שמוגשות שם.

ברוטינת המסעדה שלי, מנה ראשונה היא חובה, ועם מנות ראשונות כמו אלו שמוגשות ב"רוסטיקו", אני גאה ומאושר למלא את החובה הזאת.

המנה הראשונה הנבחרת הייתה ארטישוק בכמהין ופרמז'ן (44 שקלים). ארטישוק הוא דבר מעניין בפני עצמו, והטעם שלו, לרוב האנשים, הוא טעם נרכש. אני זוכר את חווית הארטישוק הראשונה שלי, בגיל 8, כחוויה לא הכי נעימה. מעין טעם חמצמץ, קצת מעושן ולא ברור, עם מרקם שמכביד על החוויה הראשונית. המנה ב"רוסטיקו" כל כך מוצלחת, שאני מנסה לתאר לעצמי סועד, שטרם טעם ארטישוק בחייו, שיחכים לטעום את המנה הזו – הוא פשוט יעוף על זה! מנה פשוט מעולה! חתיכות יפות של ארטישוק מקושטות בשמן זית ושמן כמהין, עם פרוסות פרמז'ן – מה כבר יכול להיות רע? מנה איטלקית משגעת ועשויה כהלכה! הטעם שלה מתוחכם ויתכן שלא יעבור כל חיך, אבל אחרי החוויה שלי, האמינו לי, הסיכון משתלם.

הסלט האהוב עליי (לצד הקיסר), הוא סלט קפרזה (46 שקלים). סלט הכי פשוט שיש לכאורה, המורכב מעגבניות טריות (!), קרעי גבינת מוצרלה טרייה (!), וקרעי לחם. אין לי מילים, באמת. אני אסיר תודה לעגבניות, למוצרלה, לקרעי הלחם ולשף שרקח את המתכון הזה. כמה טריות, רעננות וטעם במנה! כמה! סלט מעולה שמתפקד כיריית פתיחה מעולה. הסלט הזה הוא –MUST! אין אפשרות אחרת. 

file_0 (1)

סלט קפרזה

את טקס העיקריות פתחנו בקנלוני ריקוטה ותרד (66 שקלים).

מה כבר יכול להיות כל כך מטורף בפסטה ממולאת בגבינת ריקוטה ותרד ברוטב עגבניות? שאלתי את עצמי כשהזמנתי את המנה, ואני שואל את עצמי כעת, אחרי שטעמתי אותה ונשאר בי טעם של עוד.

הסוד בראש ובראשונה הוא בחומרי הגלם הטריים ובאי-הקטנת הראש שבהכנת המנות. הקנלוני, כמובן מיוצר במקום, ואין על טעם של פסטה טרייה. לצערי, רובנו התרגלנו לפסטה בשקית, שהטעם והמרקם שלה כמעט רחוקים אלף שנות אור מטעם של פסטה טרייה. המנה שהוגשה לא הייתה גדולה (אוף!), אבל כל טעימה ממנה נעשתה בעצימת עיניים והתענגות רגעית-אינסופית. הקנלוני היה ממולא ומלא בגבינה איכותית עם נגיעות עדינות של תרד. השיא של המנה מבחינתי, היא בחירתו של השף להגיש את המנה ברוטב עגבניות, ולא בשמנת. הקנלוני שחה ברוטב עגבניות אמיתי, ולטעם של טריות וחומרי גלם אמיתיים, אין תחליף. מנה נהדרת שלדעתי מתאימה יותר כמנה ראשונה לחלוק עם כמה אנשים, ופחות כעיקרית. איך שלא יהיה – על שולחנכם היא צריכה להיות.

file_0 (2)

קנלוני ריקוטה ותרד

כשאני מבקר במסעדות איטלקיות, ניוקי הוא חלק בלתי נפרד מהביקור ואני מקפיד על נוכחות של ניוקי בכל ארוחה שכזו. ניוקי ערמונים וגבינת מסקרפונה (67 שקלים), פשוט הצדיק את האידאולוגיה שלי לגבי ניוקי.

גם כאן, קשה לטעות ולא להבחין בניוקי הטרי, שעשוי באהבה ודיוק. המנה כל כך טובה שאתה מרגיש כאילו וזו המנה היחידה שהוכנה הערב במסעדה, כאילו והשף ועובדי המטבח כולם נרתמו להכנת המנה הזו, וכשאתה מקבל תחושה כזו, אתה לא יכול שלא להעריך את טיב המנה ואנשי הצוות.

אני באופן אישי פחות אוהב ערמונים, אבל בניוקי תמיד זה משתלב מעולה וגורם לפיצוץ והרמוניה מושלמת של טעמים. גבינת מסקרפונה היא גם אחת הגבינות האהובות עליי, וגם הבעיה הגדולה שלי כנראה בחיים (40% שומן במקרה הטוב), והשילוב שלה במנת הניוקי, דבר שאני טרם הכרתי, העלה בי חיוך עם כל טעימה מהמנה הזו, שחששתי לסיומה. מנה מצוינת ומומלצת. אוהבי הניוקי – זה שלכם ובשבילכם.

file_0 (3)

ניוקי ערמונים וגבינת מסקרפונה

לרוב, אני אוהב לקחת הפסקה קצרה לפני הזמנת הקינוח, אבל במקרה הזה, הייתי על גל הטעמים, ההנאה והאופוריה, ולא רציתי להפסיק. למה שאפסיק? מי רוצה להפסיק משהו בשיאו? עם פינוי המנות העיקריות, הזמנו את הקינוח, שכנראה, יתמודד על מקום בחמשת הקינוחים הטובים ביותר שאכלתי.

במסעדות איטלקיות לרוב אין לי לבטים בנוגע לקינוח, מאחר ואני חסיד נלהב של טירמיסו, ובמסעדות איטלקיות אמיתיות (תודה "רוסטיקו"), יודעים לייצר טירמיסו מהאגדות. מה יכול הרי להיות רע בגבינת מסקרפונה, בישקוטים וקפה?

אז רע בוודאי שלא יכול להיות, אבל מה קורה כשמגיע קינוח אחר, דוחק לפינה את הקינוח הקבוע שלך, תופס את מקומו ואף מאיים להישאר שם? זה בדיוק המקרה, ואני מתפלל לסליחה ומחילה מיקירי, הטירמיסו.

פלא התבל הזה עונה לשם "סקצ'יאטינה אלה נוטלה" (39 ₪).

הלוואי והייתי יודע איך להתחיל לתאר לכם את הדבר המדהים הזה! אתחיל ואומר, שבכל מחיר שהמסעדה הייתה בוחרת לתמחר את המנה, היה שווה להזמינה. אמשיך ואומר שמי שלא אוהב שוקולד יכול לדלג על החלק הזה, ואסיים ואומר שגם מי שלא אוהב שוקולד – יתחיל לאהוב.

מדובר במנה פשוטה, רחוקה מלהיות מתוחכמת, אשר מגיעה כבצק של פיצה, ממולא בשוקולד נוטלה ובשוקולד לבן, אשר אפוי בתנור עד מידת קריספיות, עליו בזוקה אבקת סוכר, והרי לכם – קינוח החלומות!

מנה פנטסטית, פשוטה בהכנתה ודגולה בגאונותה! בצק ממולא בשוקולד מופיע בחיינו בצורת קרואסון, בריוש, סופגנייה ומה לא, אך כאן, התוצאה הסופית לא דומה לשום דבר אחר, ואנחנו, הסועדים, מקבלים קינוח מושלם שמבטיח חיוך ענקי על הפנים. גיחה למסעדת "רוסטיקו" יכולה להצדיק עצמה גם רק בשביל הקינוח הזה, תטעמו ותראו.

file_0 (4)

סקצ'יאטינה אלה נוטלה

file_0 (5)

ומבט נוסף מבפנים…

סיכום

חניה: 7 מתוך 10

שירות: 8 מתוך 10

טיב האוכל: 9 מתוך 10

מגוון התפריט: 9 מתוך 10

מסעדת Rustico, שדרות רוטשילד 15, תל אביב, 03-5100039

הודעות