קלרה קדושה, "קלארו" פחות

מאת: אסף אור שנהב

כולנו מסגלים לעצמנו הרגלים אשר הופכים לברורים כשמש בעת שהם הופכים לטקס של ממש. הרי מי מאיתנו לא שוטף את פניו בבוקר, שותה קפה ובעת ההתארגנויות השונות שומע ברקע את אידית פיאף? אני רוצה להאמין שכולנו. ישנם טקסים נחמדים יותר וטקסים נחמדים פחות, אך ידוע לנו שבעת שמדובר בהרגל שהפך כבר לטקס הרי שמדובר בדבר מה אשר עלינו לעשות. אם יש טקס שאני אוהב לבצע ואף מחכה לו כל השבוע הוא בראנץ' השישי שלי. יש משהו ביום שישי שאין בימים אחרים. אולי העובדה שמדובר ביום קצר וכך אנחנו הופכים פרודוקטיבים מחשש שלא נספיק הכל? אני לא יודע, אבל איך שלא יהיה, יום שישי מאז ומתמיד היה היום החביב עליי ועם הופעתו אני ניצב בשיא שלי.

בראנץ' השישי הוא תהליך שעבר מיסוד שאני מטפח בכל שבוע בעת שאני מקפיד לסרוק מקומות חדשים בתקווה מלאה למצוא את מחוז הבראנץ' המושלם. ואכן, גם בכתיבת שורות אלו ממש אני חש כי טרם מצאתי את מקדש הבראנץ' אשר יהווה עבורי אישרור נוסף לכך שיום שישי הוא היום החביב עליי ולא בכדי. ישראל ותל אביב בפרט, נמצאות כעת בהצפה של מסעדות ומבנים בעלי ארבע קירות שקוראים לעצמם מסעדות ונדמה שהתרבות הקולינארית בנסיקה חדה, כנראה הכי חדה שהייתה אי פעם, דבר אשר מאפשר מגוון אפשרויות רחב לבחירה אשר טומן בתוכו גם מלכודת קטנה: מה בוחרים? הנטייה היא ללכת על מה שמוכר, סוקר לטובה, הומלץ או אפילו הושמץ – העיקר שדיברו עליו וכך יצדיקו את קיומו.

"קלארו" בראשותו של רן שמואלי כאילו ותמיד הייתה שם. המסעדה עצמה בעלת נוכחות מרשימה אשר מטעה אותך בשלמות מדוייקת כי הגעת אל המקום הנכון. המסעדה היא כנראה אחת המרוווחות, יפות ונעימות שהייתי בהן תוך שהשירות המוקפד מובחן כבר בעת שיח קצרצר עם המארחת ששוכחת שהיא מארחת אותנו, פשוטי העם. אני אוהב להרגיש חשוב ואין זה משנה אם מדובר בדואר או בנתב"ג ושירות טוב הוא בדיוק השירות אשר נותן לך להרגיש כאילו ואתה האורח היחיד שכל העיינים נשואות אליו. השף אשר על כתפיו הונחה משימה ביטחונית חשובה והיא להשביע את אורחיה של בר רפאלי בחתונתה, כנראה ביסס די את מעמדו אם הוא קיבל את הפריבילגיה להוביל את השליחות הלאומית, אך כנראה שהקוויאר עלה לו לראש או שהוא פשוט מעולם ולא היה שם.

בראנץ' השישי שלי שווה ערך ליום הולדת: אירוע אשר נחגג בכל פעם באותו היום כאשר הציפייה היא להתרגש, לשמוח ולרצות שיגיע שוב. הבראנץ' ב"קלארו" על פניו היה נראה מבטיח, אך כבר מהר מאד לימדו אותי החיים שמה שרואים מכאן, לא רואים משם. או אם נפשט זאת לעולם מושגי הקלוריות: המנה המטורפת בשולחן שליד, תיראה בשולחני כמו טונה משימורים וטעמה יהיה שווה ערך לחביתה הראשונה שלי.

אז מה הזמנו?

מנה ראשונה אצלי היא חובה, וקוראיי ההדוקים יודעים שהמנות הראשונות עבורי הן הטקס והטקס הוא הן. אני מעדיף מנה ראשונה גם הודות לגודל שלה שעבורי הוא מדוייק לרוב וגם מבחינת המחיר אשר מסתכם ב-50 שקלים שאותם אני מוכן להקדיש עבור זריקת התעוררות לבלוטות הטעם. ישנם המון דברים שלא טעמתי בחיי ובתור מבקר מסעדות כנראה שהיה מצופה ממני לטעום או לחילופין לשלול ממני את תואר המבקר, אבל אנא מכם: מה עושה לכם את זה בפיתה עם ביצה, טחינה, חצילים כאשר כולם דחוסים בחוסר נוחות אחד עם השני, דבר אשר מזכיר לי תור לפסטיגל – המון משולהב כאשר מטרתם אינה ברורה. כל אחד ממרכיבי הסביח חביב עליי מאד, אך חיבורם של כולם יחד מצטייר בעייני ככאוס בעייתי, עיסתי ובעיקר לא אסתטי.

בתפריט הבראנץ' של "קלארו" מככבת לה מנת סביח (42 שקלים) אשר מתוארת כסביח מפורק הכולל תפוחי אדמה, חצילים, טחינת חצילים, עמבה וביצה רכה. מאחר והמנה מפורקת ומוגשת בצלחת החלטתי לנסות. המנה, שלא להפתעתי אם להיות כנים הייתה מוצלחת. הרכיבים ביחד, כאשר כל אחד נח במקומו מבלי לעלות על השני – נהדרים. כל חומר וחומר בצלחת היה מטופל בצורה נפלאה כאשר השיא מבחינתי היה טחינת החצילים השרופים. מדובר בממרח כסוף שתחילה חשדתי כי הוא מחופש בצבע מאכל, אך מהר מאד הבנתי כי לא מדובר בתחפושת אלא בגימיק מדליק וגם טעים. המנה מצוינת, אך חובבי הסביח והטחינה הנוזלת בין הידיים כנראה יתאכזבו לנוכח ההומאז' השמואלי. ציון: 9.

12180025_10153675962068838_1527608537_n

סביח

הקיץ הזה עליתי חמישה קילו ובתור מי שמנסה לטפח בטן שטוחה (ולא תמיד מצליח) החלטתי לנסות ולצמצם במי שיצא נגדי במלחמה: הלחם. עם כל האהבה שלי לאוכל והעובדה שאני ניזון מביקור במסעדות על בסיס יומי (לא אכתוב דו יומי על מנת לא לעורר את חמתכם), התענוג הגדול ביותר עבורי הוא לחם טוב עם חמאה טובה. נשבע שאני מוכן לכרות עם שני המרכיבים האלו ברית. אני מקדים וכותב זאת שכן ארוחת הבראנץ' המפורסמת של "קלארו" היא ארוחת הבוקר הזוגית שגולת הכותרת שלה היא מגש המאפים שנראה בדיוק כפי שאני מדמיין את גן העדן שלי. איך שלא יהיה, החלטתי שלכבוד יום ההולדת ה-28 שלי שחל בעוד כשבועיים, אשיל ממשקלי את חמשת הקילוגרמים העודפים וכך כדור הארץ שלנו יהיה קל יותר. (ושורות אלו חסכו לי מפגש אצל פסיכולוג ופינו לי משבצת נוספת פנויה לעוד מסעדה).

המנות העיקריות שבחרנו הן דווקא השקשוקות. מאחר ומדובר במסעדת שף מדוברת עניין לטעום דווקא מאכל שזמין גם לאלו אשר לא אוכלים במסעדות שף ולראות אם אכן מדובר במנה אשר מצדיקה את מיקומה במסעדה שכזו, ויותר מכך: האם שקשוקה בעלות של 82 שקלים מוצדקת.

ב"קלארו" מציעים לכם שקשוקה רגילה בעלות של 48 שקלים או שקשוקת פירות ים ב-82 שקלים. כמובן שאני זה אני והשקשוקה הנבחרת הייתה זו עם השרצים (82 שקלים). פירות ים נכון לשעה זו הן התענוג המירבי שלי ואם יש לי אפשרות גם לקשט את השקשוקה שלי בשרימפס וקלאמרי הרי מובן שאעשה זאת. רוטב העגבניות אשר מהווה את בסיסו של התבשיל היה מאכזב מאד. הרעיון הוא להגיש לנו רוטב עגבניות סמיך, ולא כזה הנודף מים. השקשוקה עצמה הייתה מלאה בנוזלים מיותרים שיכלו לסנן או פשוט לצמצם בטכניקות העומדות לרשות השפים. הטעם עצמו היה נחמד אבל בטח שלא מצדיק את הפרדת הכוחות ביני ובין 80 השקלים. פירות הים היו בסדר ואני מגדיר אותן כבסדר מהסיבה שהן לא הוסיפו למנה והרושם עליה היה נותר כפי שהוא איתן או בלעדיהן. מנה סבירה ויחד עם זאת מאכזבת. ציון: 6.

12177811_10153675962183838_350284282_n

שקשוקה פירות ים

השקשוקה השנייה הייתה השקשוקה הירוקה (55 שקלים). מדובר על שקשוקה שבבסיסה עלי תרד, ירוקים שונים, ביצים עלומות, יוגורט וגבינת פטה. התיאור במנה היה נשמע לי מושלם אך בפועל קיבלתי מנה שהוכנה על ידי שף לא מאוהב. החיסרון במלח היה דרמטי ברמה שנתקפתי חרדה מה יקרה במידה ויגמר המלח בעולם? לא נוכל להנות מהאוכל? בעיית המלח הייתה חריפה ונאלצתי לקרב אליי את המלחייה תוך שאני מפתח בה תלות אובססיבית. עצוב להגיד שהחלק שהכי נהנתי ממנו בשקשוקה היה הבצל והתרד השרופים אשר נדבקו לתחתית המחבת – שאר המרכיבים היו אנמיים ולא הצדיקו את בראנץ' השישי שלי ב"קלארו". ציון: 6

12181860_10153675962123838_1118428112_n

השקשוקה הירוקה

הקינוח שאיתו בחרתי לסיים את הסאגה עם "קלארו" היה כדור טראפל (42 שקלים). מדובר על כדור טראפל גדול אשר בתוכו קצפת, מוס שוקולד ובבסיסו רוטב אנגלז. המנה הזו הייתה טובה ושמחתי שהזמנתי אותה על מנת לזכור את החוויה כמתוקה – אם כי כתיבת שורות אלו ממחישה כי אני סולח, אך לא שוכח. המתיקות הייתה במקום, רוטב האנגלז היה מאד רומנטי בעייני והנוכחות של טפטופי פירות היער יצרו לי אווירה חורפית עם קינוח מנחם ומחויך. אם כבר קינוח – לכו על זה. ציון: 8.

12179298_10153675962263838_1442449362_n

כדור טראפל

"קלארו", הארבעה 23, תל-אביב, 03-6017777

הודעות