קיטשן גארדן – פוטנציאל אמיתי מהול ברצף כשלים בלתי נגמר

מאת: אסף אור שנהב

בסוף השבוע האחרון חשתי תחושת דה ז'ה וו. בלי לרצות או לתכנן חזרתי אל שנת 2000 אל יציאת האלבום השלישי של הספייס גירלס – להקת הבנות הבריטית שהייתה מושא הערצתי לכל אורך שנותיי בבית הספר היסודי. על קיר חדרי פוסטר ענק של ג'רי, מחברות הנושאות את דמותה של ויקטוריה וכן, גם שעון יד ירוק וזוהר שלמרות שנשבר התעקשתי להמשיך לענוד ולהיות פאן נאמבר וואן של הספייסיות. אותה הערצה אליהן הייתה כמעט עיוורת. אחרי שהן זכו בלבי ואמוני היה נדמה שלא חשוב כבר מה יהיה, אני תמיד אוהב אותן. קרה מה שקרה, ג'רי פרשה, מל סי השמינה וויקטוריה הסתפרה. החבילה כבר לא הייתה אותה החבילה שהתרגלתי לאהוב. השיא היה ביציאת אלבומן השלישי לאחר פרישתה של ג'רי, והחבילה הכוללת פשוט כבר לא עבדה. לא היה עוד מיץ לסחוט מאותו התפוז והטעם הפרשי והמרענן הפך לטעם לוואי שהיה מוטב שהיינו מפסיקים לנסות למצות ולסחוט.

משה שגב יושב על אותה המשבצת פחות או יותר – הערצה עיוורת. מי שהתחיל אי שם בתחילת שנות ה-2000 בפינה קטנטנה בת עשר דקות בתכנית הבוקר של גורו החיים הטובים – אודטה, נמצא כיום בפסגת הקולינאריה הישראלית והפך להיות השף העממי, הנגיש והאהוב על עם ישראל. אחרי שלוש מסעדות מצליחות ומשגשגות שנמצאות תמיד בתפוסה מלאה, ליין מוצרים קפוא, תכניות טלוויזיה, שלוש עמדות בשרונה מרקט ואפילו אוכל השט אל על, הגיעה תורה של הבייבי החדשה – "שגב קיטשנס גארדן". אני חייב לומר שכתיבת הפוסט הזה קצת לא נוחה לי, בדיוק מאותה סיבה שלא היה לי נוח להודות בפני עצמי שהספייס גירלס פישלו אז. כנראה שזו המתמטיקה של החיים – אחרי הירידות יבואו עליות סיפרו לנו, אם כך נדמה שאחרי העליות באות גם ירידות. במקרה הזה, ירידות תלולות מאד.

"שגב אקספרס" המיתולוגית והמצוינת המתפרשת כעת על שני סניפים (כשהטובה מבין השתיים היא הממוקמת ברמת החייל) הינה מסעדה שהפכה כבר לבית. קלישאה או לא, אני כבר מכיר את התפריט בעל פה. כולל המחירים, הפרזנטציה של המנות וגם משלים כבר את המלצר בעת שהוא מסביר לי על הסלט האסייאתי ומציין בפניו שאני יודע שיש בסלט כוסברה ומבחינתי הכל אכיל והכל בסדר. האוכל המוגש במסעדה הוא אוכל של מישהו שיודע מה הוא עושה. הביטחון של שגב ניכר בכל פינה במסעדה – החל בנראות המרשימה, דרך צלחות המנות וכלה בטעם הנפלא של האוכל המשוגר מהמטבח החשוף לעייני כל. אפשר לומר שמערכת היחסים שלי עם שגב נבנתה על אמון וכעת האמון נשבר ותמו ימי התום.

אני מעריך מאד את שגב ואת פועלו ואת היכולת שלו להיות בכל מקום ובכל רגע נתון, ואני, ככפר סבאי במקור, התרגשתי מאד לשמוע שנפתחה מסעדה חדשה מתחת לאף בעיר השכנה הוד השרון. בחודש הראשון לפתיחת המסעדה לא היה ניתן להזמין מקום ורק אם התמזל מזלך נמנית בין אלו שכבר טעמו וחוו. התור שלי לטעום ולחוות הגיע בסוף השבוע האחרון ובלב כבד אני אומר שהיה מוטב ולא הייתי זוכה לחוות אלא רק להישאר בציפייה שאכן מדובר בעוד מסעדה מופלאה.

קונספט המסעדה הוא מניפה בת 12 מנות ראשונות בעלות של 25 ש"ח לסועד, אליהן מצטרפת גם המנה העיקרית – כל אחת בעלות שלה. אני מאד אוהב סלטים והקונספט של סלטים אצל שגב היה נשמע לי כמו התגשמות כל החלומות – מבחר סלטי גורמה המוגשים אל מרכז השוולחן בעלות כה נוחה – הרי מה צריך יותר מזה? אז מסתבר שצריך יותר מזה, כי כרגע משהו שם לא עובד. בין מנות הפתיחה שהוגשו קיבלנו פוקאצ'ה, סביצ'ה סלמון, פטה כבד בצנצנת, חומוס גרגירים בצנצנת, סלט אסיאתי, ארטישוק לימוני ועוד. על פניו, נשמע מצוין. בלב כבד אומר שזה נשמע מצוין ותו לא. האמת היא שאני לא מאשים את שגב, אלא אני מאשים את הקונספט. אם עד היום הורגלנו לתפריט מוקפד ומנות המוכנות על פי הזמנת הלקוח באותה העת, הרי שכעת מוכנות כמויות גדולות של אותם הסלטים אשר מוגשים לכל שולחן המתיישב במסעדה. מה שלי עבר בראש באותם הרגעים הוא אותה תמונה של מסעדה מזרחית גדולה הנערכת מראש עם מצבור של סלטים מוכנים המוגשים לצלחת בשיטה מסחרית-מפעלית. ממש כמו פס יצור במפעל שלצערי לא מכבד כל כך מסעדת שף ולא מכבד את שגב.  סביצ'ה הסלמון הגיע כפרוסות סלמון עבות שלא נעים לנגוס בהן ומעליהן רוטב מוזר בטעמו, מרקמו ונראותו. הפוק'צה הייתה יבשה ולא תואמת את הפוקצ'ה הנהדרת המוגשת ב"שגב אקספרס" ובטח לא את קולקציית הלחמים ה-מ-ד-ה-י-מ-ה המוגשת ב"שגב הרצליה". המנות הראשונות היו עבורי אכזבה, והחלק הקשה ביותר עבורי היה להודות בפני עצמי שאני מאוכזב. ציון למניפת הסלטים: 4.

11938011_894580327292111_5604840064886301648_n

מניפת הסלטים

לשמחתי, המנות העיקריות שינו קצת את מצב התמונה שבינתיים הינה עגומה. מסתבר שגודל הציפייה כגודל האכזבה, ואני, שבניתי מגדלים טרם הגיעותי אל המסעדה, נותרתי עם ארמון מתפורר בחול. המחדלים החלו כאשר המלצרים לא טרחו לפנות לנו את צלחות המנות הראשונות והגישו לנו את המנות העיקריות כשאנחנו עדיין אוכלים מהמנות הראשונות והצלחות שלנו לא פונו. סיטואציה שכזו מיד מלחיצה את המלצרים וחילופי המבטים ביניהם "איך לא פיניתם?" מביכה אותנו, הסועדים. אם נתעלם מהפאשלה הקטנה הזו, המנות העיקריות כאמור הזכירו לי שאני מתארח כעת אצל שגב ולא במסעדה נידחת בפריפריה.

המנה העיקרית הראשונה שטעמתי הייתה ניוקי ברוטב שמנת מתוקה עם פטריות פורטבלו, שמן כמהין, בזיליקום ויין (69 ש"ח). המנה הייתה נפלאה והרגיעה אותי שהקסם שדבק בשגב אינו פג ועדיין נוכח איפה שצריך אותו. הניוקי הגיעו באופן קצת שונה מזה המוכר לנו מאחר והם טוגנו קלות טרם הם הוכנסו אל הרוטב, מה שנתן להם מעטפת פריכה וזהובה. הרוטב היה עשיר במרקמו וטעמו וביחד קיבלתי מנה שמצדיקה את המחיר ואת הבחירה שלי לבלות את ארוחת השישי שלי במקום זה. ציון: 9

11910962_10153565416508838_1668714976_n

ניוקי ברוטב שמנת מתוקה עם פטריות פורטבלו, שמן כמהין, בזיליקום ויין

המנה הבאה שטעמנו הייתה שעועית טרייה וארוכה מבושלת בחלב קוקוס, מורנינג גלורי וצמחי תבלין (59 ש"ח). שעועית ירוקה באופן אישי אני פחות אוהב רטובה ושוחה ברוטב, אלא יותר מעדיף אותה מוקפצת בשמן זית ומלח גס וכך היא שומרת על פריכותה. במקרה הזה השעועית הגיעה רכה, כנראה רכה מדי, אבל הרוטב הנפלא בתוספת האורז הלבן יצרו מנה אסייאתית טעימה ששוב, לא עומדת בסטנדרטים של המסעדות האחרות של שגב והפגינה בינוניות מרשימה. ציון: 6.

11948151_10153565416173838_1761462847_n

שעועית טרייה וארוכה מבושלת בחלב קוקוס, מורנינג גלורי וצמחי תבלין

המשכנו עם פיצה קלאסית על לבנים עם גבינת מוצרלה וגאודה ברוטב עגבניות (58 ש"ח). בצק, רוטב, גבינה – לרוב המכלול הזה עובד, אבל אם להכתיר את המנה הזו כפיצה טובה, זה קצת קשה לי. הבצק לא היה עבה מדי ולא היה דק מדי, כך שהפיצה הזו נותרה כחסרת אופי והתחושה שקיבלתי היא שמדובר בבצק פוקאצ'ה מוכן מראש שזרקו עליו קצת גבינה וטיפת תמריץ רוטב והכתירו אותה כפיצה. התחושה שלי לגבי המנה הזו היא אמביוולנטית. היא טעימה ומנחמת, אבל במסעדת שף להגיש כזו פיצה? בעיה. ציון: 7

11949521_10153565416343838_868015301_n

פיצה קלאסית על לבנים עם גבינת מוצרלה וגאודה ברוטב עגבניות

 העיקרית האחרונה שטעמנו וכנראה טוב שהיא האחרונה כי עוד איכשהו השאירה טעם טוב – דג טרי מאודה בסיר במבוק עם ירקות, מוגש עם אורז דביק ורוטב מיסו (99 ש"ח). המנה הזו היא מסוג המנות ההולמות את שגב ומפארות את שמו. מנה בעלת טעמים טובים ובעיקר מה שניכר ואותי כובש באופן אישי הוא השפע וגודל המנה שמשקפים בעייני את שגב – לב גדול ורחב הניכר גם בצלחת ובעושר המוגש במנה. הנראות של המנה נפלאה וסיר הבמבוק נותן את הווייב האסיאתי והמעניין. ציון: 7.

11940423_10153565416303838_394167597_n (1)

דג טרי מאודה בסיר במבוק עם ירקות, מוגש עם אורז דביק ורוטב מיסו

קשה לי לומר שנהניתי ובטח שקשה לי לחשוב שלא אחזור לשם. אם עד היום "שגב אקספרס" הייתה עבורי בית, כעת "שגב קיטשן גארדן" היא לא יותר מדירה שכורה. 12 סוגי הסלטים חייבים להשתנות, ואם לא להשתנות לפחות לזכור שאיתם פותחים את החוויה ומן הראוי להעניק לסועדים יריית פתיחה מרשימה ולא תווים מזויפים. מה שמנחם אותי הוא הידיעה שישנו שיא שאותו קשה לחצות, ושגב, כבן אנוש התקשה להתעלות על עצמו ומספק לנו מוצר בינוני מינוס. חבל לי שהוא לא החכים להבין שעדיף להישאר על מגדל השן ולהישאר רק שם עם הקלפים המנצחים ולא לנסות להלבין את השיניים יותר ויותר. בשלב זה, עם "קיטשן גארדן" מוטב לבצע עקירה לאלתר. אני לא ארצה לראות את שגב מבצע טיפול שורש. לא.

סיכום

ציון כללי: 6

רמת האוכל: 6

רמת השירות: 8

הרקון 2, הוד השרון

הודעות