"מזללה", ותודה לאדון אדוני

מאת: אסף אור שנהב

היה ברור לי בעת שהתחלתי ללמוד לפני כשנה, שאורח חיי לא הולך להשתנות בעקבות שינוי הסטטוס שלי מאזרח מרוויח לסטודנט. דבר נוסף שהיה ברור לי הוא שעל מנת לשמור את שפיותי, עליי להמשיך לעשות את הדברים שאני אוהב, גם אם הסטטוס החדש לא מאפשר אותם תמיד באותה הזמינות. איך נאמר זאת במפורש? להמשיך לפקוד מסעדות בכל עת בה נפשי חושקת.

כולנו יודעים שלרוב סטודנטים הם עניים מרודים, בעיקר אלו אשר לומדים באוניברסיטה ומקדישים שלוש שנים, ולעתים גם יותר מחייהם בכדי להפוך מלומדים. אנחנו, הסטודנטים, מוצאים את עצמנו מצמצמים במותרות, הפכנו מחושבים ועם יד על הדופק ועל הכיס. אך האם קיים סטודנט שעישן לפני תחילת לימודיו שעכשיו הפסיק לקנות סיגריות כדי להצטמצם? האם קיים סטודנט שביטל את חבילת הגלישה שלו באייפון והחל להשתמש רק בוויפי על מנת להצטמצם? התשובה היא לא. לכן, גם אני לא מתכוון להפחית את ביקוריי במסעדות ונחוש בדעתי להמשיך לאכול טוב. מה גם, שיש לי תמיד את התירוץ שאוכל זה דבר קיומי-בסיסי, ומה לעשות? צריך לאכול כדי להתקיים וגם כדי שתהיה לי די אנרגיה על מנת לכתוב שורות אלו.

מה לעשות, אני לא מאותם אנשים שיכולים להסתפק במנה פלאפל על הדרך או כריך בטייק-אוואי. בשבילי אוכל זה טקס, בכל פעם מחדש. החוויה של ללכת למסעדה ולהתפנק מהעושר והשפע שמגיע אל שולחני זו חוויה כמעט ממכרת שאני מתאהב בה בכל פעם מחדש. מרגשת אותי מאד הסיטואציה הזו, בעיקר כשמדובר במסעדה שאני מבקר בה לראשונה, אז ההתרגשות היא מירבית, יש את טעם הראשוניות שאין דומה לו. זה כייף לי.

מאחר ויש לי נטייה לריחוף קל, החלטתי לעשות סדר בבלאגן. שמתי לב כי תדירות הביקורים שלי במסעדות היא לערך פעמיים בשבוע. אם כן, החלטתי כי ביקור אחד יהיה ביקור חוזר במקום שאני מאד אוהב ואיתו אלך על בטוח, ואילו הפעם השנייה בשבוע תהיה מקום חדש. הרי אנו יודעים שלהיות פתוחים לנסות ולהתנסות זה מאד חשוב ואני זורם עם זה. מקום חדש? מקום חדש.

אם כן, אותו מקום חדש עבורי שהיה בצמרת רשימת ה-to do list הינו "מזללה". השם הזה תמיד עבר ליד אוזניי ותמיד ידעתי שחובה עליי לבקר שם ולהיכנס לעניינים כמו שמחובת כולנו לדעת מי אלה הביטלס. איך אמרנו פעם? אם צריך, אז צריך.

תראו, אני לא אשקר. הביקור הזה היה קצת לא שיגרתי. אני לא יודע איך לתאר את זה מבלי שאצטייר כאן כאובייקט לא שפוי, אבל תראו. יש דברים שצריכים לנסות פעם בחיים, ואחד מהם זה כנראה להיות באותה המסעדה פעמיים ביום. פעם אחת בצהריים ופעם אחת בערב. הרי אם תחשבו על זה, גם כשאתם דוהרים בהמוניכם אל מלונות הכל-כלול באילת, גם אז אתם סועדים באותו חדר האוכל גם בבוקר, גם בצהריים וגם בערב. זה לא עד כדי כך נורא, נכון?

file_0

המזללה

בצהריים תמימים קפצתי לביקור בזק עם ידידתי לראות על מה מדובר. ראשית, נכנסו מהחום התל אביבי המכביד אל מסעדה ממוזגת וקרירה שזוהי כבר קבלת פנים מרשימה. מארחת מקסימה קיבלה אותנו וישבנו מיד ללא כל המתנה והיינו מוכנים לצאת לקרב הפחמימות. התפריט העסקי מציע מנת לחם, מנה ראשונה ומנה עיקרית וכל זאת במחירה של המנה העיקרית שנע בין 60 שקלים עד 130 שקלים. המנות העסקיות הן הזדמנות נהדרת בעייני לנסות מקומות חדשים, שכן במחיר הוגן ישנה אפשרות לטעום מספר מנות במחיר שעדיין משאיר אותנו במעמד הביניים, ולא זורק אותנו אל קו העוני.

file_0 (1)

ממוגזת ונעימה – המזללה

המנה הראשונה שלנו הייתה מקסיקו –  מדובר על קרם שעועית שחורה, בצל סגור, כוסברה, שום, צ'יפוטלה, כמון, פלפל קלוי, גרגירי חומוס, מוצרלה, רוקט וטורטיות. המנה הזו הייתה חביבה עליי במיוחד מאחר ומדובר על חומרים טריים, וכשמדובר במנות ראשונות אני אוהב שהכל מגיע פראש, בלי בישול, צלייה או טיגון. המנה הזו הייתה כל כך מרעננת, והרעננות והטריות הן מה שעשו אותה למה שהיא. קרם השעועית היה נהדר! אני לא בין חובבי השעועית המושבעים, אבל קרם השעועית השחורה היה פשוט נפלא. קרעי המוצרלה היו נהדרים גם כן (הגבינה האהובה עליי) ויחד עם הטורטיות וגרגירי החומוס, פשוט נוצר קרנבל. מנה מצוינת.

file_0 (2)

"מקסיקו"

אל כל הטוב הזה כמובן הצטרפה גם מנת הלחם עם מטבלים של חמאה וקרם פלפלים. תראו, אני חולה על לחם, וייתכן ואם לא הייתי אוכל לחם בכמויות שאני אוכל אותו, כנראה אני והמשקל היינו מחליפים חיוכים. הלחם כאן למעשה הזכיר לי למה אני אוהב לחם ולמה לא אוכל לוותר עליו. הלחם המוגש הוא לחם כפרי עם צימוקים ואגוזים שמגיע חמים חמים והופך את החגיגה הקטנה ליום עצמאות של ממש. יש על לחם חם שפוגש חמאה? אין!

file_0 (3)

מנת הלחם עם מטבלים של חמאה וקרם פלפלים

המנה העיקרית שלי באותו הסיבוב (הראשון אני מזכיר), הייתה פסטה סיציליאנה, אליה הצטרפו עגבניות גריל, שושקה קלויה, זוקיני, בצל סגול, צ'ילי, שעועית ירוקה, פירורי בריוש, פרמז'ן וביצה עלומה בטמפורה. כידוע, קודם כל העיניים אוכלות, ובמקרה הזה עיניי שבעו רק מלהביט במנה היפה הזו. פסטה טרייה, ירקות, ביצה עלומה בטמפורה, מה אפשר עוד לבקש? מנת פסטה נהדרת, כמעט היחידה בתפריט העסקיות, אך אין ספק שהיא עושה שם טוב לכל אחיותיה הפסטות בעולם. פתיחת הביצה על ראש הממלכה רק מוסיפה למכלול הטעמים הנהדר שהמנה המצוינת הזו מציעה.

file_0 (4)

פסטה סיציליאנה

לצערי (רק לעתה עתה) הסיבוב הנוכחי הסתיים. נטיית הריחוף שלי (שהוזכרה כבר קודם), באה לידי ביטוי במקום היקר לי מכל: במסעדה. מהצצה חפוזה בשעון מיד נפל לי האסימון שעליי להיות ברגעים אלו ממש במקום אחר, שהוא אינו "מזללה", וכל שהיה עליי לעשות הוא לסיים את הדייט שלי איתה.

אני כמובן לא נשאר חייב, והקאמבק המפואר והמוצלח (!) התרחש כבר באותו הערב. חזרנו במלוא הדרנו, רעננים ומבושמים אל סיבוב שני המכיל בתוכו חוויה מתקנת על שהיינו צריכים לקום כעבור זמן קצר. המסקנה הברורה היא שתמיד יכול להיות יותר טוב, לפחות בכל הקשור ל"מזללה".

הסיבוב הזה נפתח בלבבות ארטישוק ומטבל טרטר. תראו, ארטישוק זה רומן של השנים האחרונות. מדובר בסיפור אהבה של ממש ביני ובינו, ואיך נאמר? ההתאהבות הגיעה לשיאה מחדש עם המנה הזאת. כאילו, מה כבר אפשר לעשות עם ארטישוק? אז מסתבר שאפשר. המנה הזו מחייה מחדש את הארטישוק ומעניקה לו משמעות חדשה ומכתירה אותו כמלך הגינה. הלבבות מתקלפים באצילות לאט לאט, וטעמם? וואו! אני אסיר תודה על המנה הזו.

file_0 (5)

לבבות ארטישוק ומטבל טרטר

לרוב, כשאתה על הגל אתה על הגל. המנה העיקרית שהזמנתי הפעם נלקחה מתפריט הספיישלים באותו הערב. אין ספק שמקומה לא בתפריט הספיישלים אלא על יד כוכב מישלן. המנה הזו היא סלט של טונה אדומה, מוצרלה, קרם חצילים, עגבניות שרי, עלי רוקט וקרוטונים. וואו! נתחיל בזה שללא ספק מדובר בסלט הטוב ביותר שאכלתי אי פעם. נקודה. טונה מדהימה שנמסה בפה במרקם מושלם, קרעי מוצרלה איכותית ובבסיס כל זה קרם חצילים מפונק ומפנק ברמות שלא יתוארו. חווית טעמים כזו אני לא חווה בכל פעם למרות ביקוריי הרבים במסעדות. הסלט הזה באמת משהו מיוחד. הבשורה הפחות משמחת: מדובר על מנה מתפריט הספיישלים, כך שלא בטוח שתזכו במה שאני זכיתי. קורה.

file_0 (6)

סלט טונה אדומה, מוצרלה, קרם חצילים, עגבניות שרי, עלי רוקט וקרוטונים. וואו!

הגאונות של אותו הערב נחתמה בקינוח של פעם בחיים: קרם הברולה. מי שכרגע מפסיק לקרוא כי הוא אומר "נו, קרם ברולה", אנא ממך, עצור כאן. מדובר על משהו אחר, שלי טרם ברור למה נקרא קרם ברולה, אך מה שברור כשמש הוא שמדובר במנה פסיכוטית. שימו לב: שביל של שוקולד מעולה, פטל טרי, קראמבלס, מרנג פירות יער וחתיכות פאדג' בראוניז. כל זה מקושט בקרח יבש ומונח על שולחנכם. כן, כן. אנחנו בתל אביב אני מזכיר, וחוויה ויזואלית וטעימה כזאת לא טועמים בכל יום. אם המילה קינוח משמעותה לקנח, הרי שכאן המילה קינוח מקבלת מימד אחר, כי לא קינחנו דבר, אלא רק נוצר בנו החשק לעוד ועוד. לא משנה מה, אם וביקרתם ב"מזללה", המנה הזו חייבת להיות על שולחנכם.

file_0 (7)

הגאונות של הערב – קרם ברולה

שימו לב, התפריט משתנה לעתים קרובות במסעדה וייתכן והמנות המתוארות כאן לא תמיד יופיעו בתפריט. 

איך שלא יהיה, רוצו לזלול.

 לסיכום

חניה: 6 מתוך 10. 

שירות: 10 מתוך 10. 

מגוון תפריט: 7 מתוך 10. 

טיב האוכל: 9 מתוך 10. 

נחלת בנימין 57, תל-אביב, 03-5665505

הודעות