יש קיטש איכותי – ביקור ב"קיטשן מרקט"

מאת: אסף אור שנהב

מה גורם לכולנו לאהוב כל כך אוכל? להפתעתי, התשובה לשאלה הזו אינה אחידה ונדמה כי ישנה מניפה שלמה של תשובות. עבור רבים האוכל הוא ייצוג של המשפחה. בכלל, נדמה שבדת היהודית האוכל משחק מוטיב כה מרכזי עד שגם בשמחות שלנו וגם ברגעים העצובים ביותר ישנו סיגמנט מובהק של אוכל. עבור רבים האהבה לאוכל מגיעה דווקא מאהבה לבישול ולמטבח באופן אקטיבי של ממש, והלוואי והייתי מאלו שיודעים לחולל ניסים במטבח, אך האמת היא שכל כניסה שלי למטבח מוכתרת ככאוס ומהווה עדות לכך שלא צריכה להיות כל זיקה בין אהבה לאוכל ואכילה ובין היכולות במטבח. אז לצד אלו אשר אוהבים אוכל בגלל הזיקה המשפחתית, ואלו אשר אוהבים אוכל מתוך אהבה לבישול, יש גם אותי. אוכל עבורי הוא הזהות שלי.

אני יכול לומר שבמידה מסוימת האוכל הציל אותי בכך שהוא יצר לי זהות שאני חייב לומר שאני מאד אוהב. במסדרונות האוניברסיטה זורקים לעברי דרך קבע אימרות כדוגמת: "אתה הורס אותי! כמה אתה אוכל?", "לא, מה שהעלית אתמול היה מטורף! איפה אוכלים את זה?". הבאז הזה שנוצר סביב המסעדות והאוכל אשר מפלס דרכו אל בטני יצר עניין חיובי ומשמח שכולו נע סביב תשוקה אחת גדולה, משמחת, מחייה, יצרית ושמחה: אוכל. ידוע לכולנו שאוכל הינו צורך קיומי בכך שאנחנו חייבים להזין עצמנו כדי לשרוד, אך ההישרדות שלי לא תתאפשר כל עוד היא מתבססת על מזון בסיסי. בלי מסעדות טובות ומנות פחממתיות וגריזיות אשר יזינו במקביל לגופי גם את נשמתי, הרי שלא אהיה אסף אור שנהב, אלא אסף שנהב בלבד. וזה יהיה עצוב.

אוכל היא מילה גדולה והרי שמדובר בתחום רחב שמצליח להמציא את עצמו בכל פעם מחדש. מסעדות תמיד היו ברקע, כבר בתור ילד, אך הבוסט האמיתי דווקא נעוץ ברגע שבו הצלחתי לחלוק את התשוקה הגדולה למסעדות עם באדי אמיתי. כשם שיש מורה לחיים, גם יש בוס לחיים, במקרה שלי בוסית, אשר הפכה לימים לאחת מחברותיי הטובות, ולא רק לשיחות נפש וריכולים שגרתיים, אלא חברה להקפצות בשתיים בלילה כאשר מתחשקת לי מנת פחמימות, וחברה להתקף למתוק רגע לפני כניסת יום הכיפורים. החברות הזו באה לידי ביטוי לא רק באהבה הגדולה לאוכל המאפיינת את שנינו, אלא בהתמסרות המלאה שלה והזמינות התמידית לכל חשק-מאנץ' קולינארי שתוקף אותי, ואלו המכירים אותי יודעים שמדובר בחשקים המופיעים לעתים תכופות.

לכבוד יום הולדתי היה מתבקש שנחגוג במסעדה כאשר הדגש הוא מקום שטרם ביקרנו בו. "קיטשן מרקט", אני מודה, לא הייתה בראש סדר העדיפויות שלי ובטו-דו ליסט שלי, אך דווקא החשקים שלי התוקפים אותי חדשות לבקרים הביאו אותי למסעדה. איך? קפצתי בתמימותי בסוף יום הלימודים שלי לשוק הנמל כדי לרכוש גבינת בורטה. כפול שלוש. אז נגלתי אל "קיטשן מרקט" ובספונטניות מרשימה החלטנו להשתחל פנימה ולנסות את המסעדה. ספונטניות מביאה עמה רק דברים טובים, אני תמיד אומר, אבל ספונטניות עם אוכל זה דבר שקשה לי מסיבה אחת פשוטה: מוכן ליפול עם הכל, רק לא עם אוכל.

אז מה אכלנו?

פורמט העסקיות מציע מנה ראשונה ועיקרית במחירה של המנה העיקרית. דיל שכזה משתלם, בעיקר במקומות בהם טרם ביקרתם וכך ניתן לטעום משתי מנות בעלות של אחת. הראשונה הראשונה הייתה קלאמרי יוגורט. מדובר על סלט חם של קלמארי ועשבי תיבול טריים, זוקיני חרוך ויוגורט שמיר. המנה הייתה טעימה מאד וביצעה את תפקידה על הצד הטוב ביותר כמנה ראשונה, מלבד העובדה שהקלמארי לא הגיע חם. הטעמים היו טובים אבל לא מעניינים ודווקא העניין שגיליתי במנה היה הזוקיני שהצליח לרומם את המכלול ממנה חביבה לחביבה מאד. הנוכחות של היוגורט לא הייתה כפי שהייתי מצפה שתהיה, בעיקר כשמדובר בפירות ים אשר משתלבים בהרמוניה מושלמת עם יוגורט. מנה נחמדה, שהיה אפשר גם בלעדיה. ציון : 6

12270168_10153727651818838_449120037_n

קלאמרי יוגורט

 המנה הראשונה השנייה הייתה טרטר הסלמון שהוגש עם איולי אסייתי, תפוחי עץ, טוגראשי וכוסברה. גם כאן, בדומה למנה הקודמת, הצבע והצלחות נותנים עבודה והעיינים אוכלות, שלא נאמר טורפות, שלא נאמר בהתקף בולמוס. המנה טובה, הדג טרי והטעמים המתקתקים נתנו קולות רקע מעניינים לדג, אם כי לעתים היה נדמה שהמתיקות עוברת לקדמת הבמה והדג נזרק אל מאחורי הקלעים כעובד במה. את הטרטר שלי אני מעדיף עטוף בטעמים של לימון, שמן זית ועשבים ירוקים וכך לקבל מנה מרעננת ופרשית. כאן המקרה שונה לגמרי והמתיקות שלנו הייתה שוות ערך למתיקות של קינוח. כנראה שאם היה מדובר בטרטר הראשון שאני טועם הייתי נהנה אפילו יותר, אך בעת שיש רפרנס לעתים קל ליפול. ציון: 7.

12309166_10153727651808838_1678475227_n

טרטר סלמון

 המנות העיקריות

לא תופתעו לגלות שגם הפעם נכנסתי לנעליה של בת הים הקטנה והחלטתי להישאר במחוזות הים הכה חביבים עליי. המנה העיקרית שבחרתי הייתה פולנטה פירות ים עם שרימפס, קלמארי, עגבנית לחות, שום ושמן זית (98 שקלים). ראשית, אציין לטובה את גודל המנה. אני ידוע ברגישות שלי לגודלי המנות ולמחיר שגובים עליהן, אך כאן הרגשתי שקיבלתי תמורה מלאה ל-98 השקלים שהיו נראים לי ראויים גם מבלי לקבל מנה ראשונה. גם כאן, בדומה למנות הקודמות, הצילחות פשוט מדהים בעייני. מראה נקי ואסתטי שממש הקשה עליי לקחת את המזלג ולהתחיל להתעסק שם בעניינים. הפולנטה הייתה רכה ומרקמה היה נעים ומלטף בדיוק כפי שמצופה מפולנטה, אך הייתה חסרה מליחות באופן ניכר. לא מדובר בפולנטה הכי טובה שטעמתי מימיי אך כן בפולנטה טובה שהצדיקה את הזמנת המנה. פירות ים היום מושלמים והמרקם של הקלמארי היה מעולה. מי מכם שאוכל קלמארי דרך קבע (כמוני נגיד) בטח חושש תמיד מהמרקם הצמיגי שיכול להיווצר, אך כאן הקלאמרי היו פשוט נגיסים וטעימים. המנה הזו מקפלת בתוכה את כל מה שצריך כדי לגרום לי לחזור למסעדה ולהזמין אותה שוב: גודל, טעם וטריות. ציון: 9.

12305508_10153727651813838_897290544_n

פולנטה פירות ים עם שרימפס, קלמארי, עגבנית לחות, שום ושמן זית

 מנה נוספת הייתה פילה מוסר על הפלנצ'ה עם חמאה לבנה, זיתי קלמטה, פירה תפוח אדמה וחרדל (124 ש"ח). תמיד, בלי יוצא מן הכלל, בעת שאני מזמין מנות שהתוספת שלהן היא פירה, אני קודם כל טועם את הפירה. המזלג שלי מתמגנט אוטומטית אל עבר מחית הפלאים מבלי שיש לי כל שליטה על כך. אם בא לכם לראות פעם מה זה רפלקס, צפו בי מקבל תוספת פירה. הפירה כאן היה מושלם! זו פעם ראשונה שאני טועם פירה שהחרדל בו הוא מוטיב כל כך מרכזי והיופי כאן שלא מדובר על טעם חרדל בתוך הפירה, אלא על הארומה שלו בלבד. חרדל הדיז'ון מספק גרגירי זהב מופלאים בנראותם, ובטעמם משכיח כל צרה. מדובר על קרם של ממש שהערך הקלורי שלו מכיל קלוריות של יום שלם, אבל למי איכפת? אני רוצה להנות! הדג היה נפלא בטריותו וטעמו, והנגיש לי את כל מה שקיוויתי למצוא. 124 שקלים? לא נוח לי עם המחיר הזה. מבחינת הטעם הרי שראוי לתמחר אותו במחיר שכזה, אבל אני לא מוצא שום הצדקה לגבות מחיר כה גבוה על פילה דג. לא ולא. לולא סיגמנט המחיר היה כאן ציון בן שתי ספרות. ציון: 9.

12305932_10153727651833838_936978668_n

פילה מוסר על הפלנצ'ה עם חמאה לבנה, זיתי קלמטה, פירה תפוח אדמה וחרדל

בראש השנה הבטחתי לעצמי מספר הבטחות שבינתיים אני עומד בכולן: להוסיף עוד קילומטר בכל קטע ריצה, להתעורר שעה לפני בכל בוקר ולהפסיק לצפות בקרדשיאנס. בכל המטרות אני עומד בהצלחה ראויה לשבח, אך עדיין אני עושה מאמץ עילאי להפחית בחמאה ולהגדיל את צריכת הירקות. לכן, בעת שהזמנתי את הדג ביקשתי במקום הפירה את הירקות המאודים. המלצרית עשתה טעות מושלמת ושכחה להקליד את בקשתי הצנועה, כך שהפירה הגיע (וכך מצאתי את שאהבה נפשי). כעבור כמה דקות הירקות המאודים הגיעו ואז גיליתי שאהבה אינה מגיעה רק פעם אחת בחיים. הירקות המאודים היו גולת הכותרת של המנות העיקריות. בעוד שציפיתי לקבל ירקות עצובים, קיבלתי משלוח מנות של ירקות מאודים צבעוניים ותתפלאו: טעימים! תפוח אדמה סגול, ברוקולי, כרובית ותפוח אדמה שכולם, בלי יוצא מן הכלל הראו לי את הצד היפה שיש בירקות. כל ירק יותר טעים מהשני כשאני חייב לציין את תפוח האדמה שהיה פשוט נפלא ולא הזדקק לחמאה המתבקשת. תנו לי יום אחד כמנהל המסעדה, והמנה הזו נכנסת כמנה ראשונה לכל דבר בתפריט. שאפו, שאפו, שאפו.

12309368_10153727651838838_1087405283_n

ירקות מאודים

לקינוחים יש אחריות יוצאת דופן ואלו שמחליטים לדלג על שלב הקינוחים למעשה מוותרים למסעדות בשלב הקריטי ביותר: לחתום את החוויה שלנו בדרך הכי מתוקה שיש. שמעתי שמועות על בתי קפה ומסעדות אשר קונות קינוחים מראש מקונדיטוריות (חוצפה שאין לתאר), אך כמובן שכאן זה לא היה המקרה שכן המקום מתהדר בקונדיטוריה משלו. איך מסעדה יכולה לקרוא לעצמה מסעדה כשהיא מוכרת משהו שלא נעשה אצלה? האם תרכשו מ"זארה" חולצה שהם קנו מ"מנגו"? מוזר מאד, מקומם ומקום שכזה שלא יקרא לעצמו מסעדה.

הקינוח כאן סיפק לנו סיום מתוק ומרגש גם יחד, מפתיע וחדשני. מדובר על עוגת גבינה כשבבסיסה בצק פריך, סבלה זיתים, קציפת הגבינה ומעל פירורים שחורים (בניגוד לפירורים הסטנדרטיים שכולנו מכירים). הצלחת לכאורה מגיעה שטוחה, כאשר כל אשר נגלה בפנינו הוא הפתיתים השחורים וביס הגבינה. אני מודה שהחלפנו מבטים של "מה קורה כאן?", אך מאחר וגם כך היינו בתפוסה מלאה החלטנו שנסכים לקבל בשלב כזה גם קינוח מינייטורי. בעת שהכף צללה פנימה גילינו את כל יופיו של העולם. לימדו אותנו לא להסתכל בקנקנן, אלא על מה שיש בתוכו? לימדו אותנו. מדובר בעוגת גבינה נפלאה ומפתיעה ששונה מכל דבר שהכרתי קודם לכן. אני מודה שאת עוגת הגבינה שלי אני מעדיף בסלייס עבה כדוגמת "צ'יז קייק פקטורי" (מתי המדור כבר ישלח אותי לשם?) אך העוגה הזו הייתה טעימה ומנחמת – כפי שנדרש מקינוח להיות. ציון: 8.

12309242_10153727651828838_535996858_n

עוגת גבינה כשבבסיסה בצק פריך, סבלה זיתים, קציפת הגבינה ומעל פירורים שחורים

 הצלחות המרשים הינו בגדר צ'ופר ואינו בא בא לטשט טעמים בינוניים, אלא להוסיף על הטעם הטוב ולמרות נגיעות הקיטש הרי שמדובר בקיטש איכותי. כזה שכולנו אוהבים לאהוב. כדוגמת האירוויזיון ובריטני. מה המדד לביקור מוצלח במסעדה? לא הציונים הגבוהים, אלא העובדה שאני אחזור לשם שוב. רק פעם הבאה, כשאני מבקש ירקות, אל תגישו לי פירה. (מנסה לצמצם בחמאה, זוכרים?).

הודעות