יוון זה כאן

מאת: אסף אור שנהב

הרומן שלי עם יוון התחיל אי שם בשנת 1999, כאשר הטיול הראשון שלי לחו"ל יצא לדרך: אני, שתי אחיותיי ואמא שהחופש הגדול הוציא אותה משלוותה. מה עושים? שוברים שיגרה ונוסעים לחו"ל. או יותר נכון, מפליגים לחו"ל כאשר היעד הוא איי טורקיה ויוון. טורקיה לא השאירה בי חותם ואפילו די הזכירה לי את שוק טירה המפורסם השכן לעיר הולדתי כפר סבא, אבל יוון זה כבר סיפור אחר. מדינת האיים הים תיכונית מגלמת בתוכה כל מה שאפשר לרצות: חופים מרהיבים, מוסיקה טובה ואוכל נפלא. באותם ימים עוד אכלתי בשר ואני זוכר את עצמי מתענג על לאפה עם סופלקי – שווארמה עם יוגורט בנוסח יווני. אני זוכר עד היום את הטעם, את הריח ואת השומן הנוזל על אצבעותיו של אותן ילד שמנמן ונגבחוח שגילה כבר אז מה היא תהילת קלוריות.

16 שנה עברו מאז. מה השתנה? הפסקתי לאכול בשר אבל התשוקה ליוון הלכה והתעצמה. האמת העצובה היא שמאז לא חזרתי לבקר ביוון, כנראה מלחץ אישי שלי למלא את הדרכון ביעדים שטרם ביקרתי בהם, אך בכל שנה בעונת הקיץ כאשר אני מתכנן לעצמי שבוע תענוגות המתחיל בנתב"ג, יוון עולה מחדש, בכל פעם. השנה מצאתי לעצמי תירוץ הנעוץ בפליטים המבקשים מקלט באירופה וכך, שנה נוספת, פסחתי על מדינת הגליקריה והאוזו.

אז מה עושה אותו איש אחד אשר חשקה נפשו באוכל יווני? מחפש מסעדה שכזו בארץ ישראל. שמעתי פה ושם המלצות על מסעדות יווניות שהסתכמו בתיאורים בינוניים נוסח "ממש נחמד". "ממש נחמד" אני יכול להכין בבית עם כישוריי המוגבלים בכל הנוגע לבישול במטבח, וכל שנותר לי הוא להיות חדור מטרה אל עבר היעד הנחשק: אוכל יווני, ווייב יווני ועונג שיחזיר אותי פעם נוספת אל המסעדה.

כמו כל הדברים הטובים בחיים, אל מסעדת "קלמטה" הגעתי לגמרי במקרה. טיול לילי בסמטאות יפו הוביל אותי אל מזרקת המזלות. לאחר טיול ארוך לאורך הנמל, ביקור במוזיאון וכמה סלפיז, חיפשנו מקום לשבוע בו. הבעיה העיקרית היא שלשבוע לא מספיק לי, מאוכל אני צריך להנות. לכן, לפני שאני מתיישב במקום אני חייב לוודא שאני בדרך להנאה צרופה ולא לשובע, אחרת אני בבעיה. בקרבת מקום ראינו שולחנות מסודרים במרפסת בפורמט שהזכיר קצת מלכודת תיירים, שמענו מוסיקה יוונית כבדה ומגניבה אבל מה שבלט יותר מכל הוא הפרצופים השמחים והשזופים שנכחו במקום. כרפלקס טבעי התקרבנו אל המקום וביקשנו לעיין בתפריט.

מיד תפסנו את מקומנו וכבר ברגע שישבנו חשנו שאנחנו בחופשה ביוון. השילוב של הריחות המשכרים, הצחוק המתגלגל של הסועדים, מצב הרוח המרומם, המוסיקה ושעות הערב בקיץ פשוט נתנו ווייב של חופשה אמיתית בסנטוריני. החשש הגדול היה שנחתום את החווייה בפיאסקו עם אוכל בינוני אבל הייתה תחושה שאנחנו על הגל. אווירה במקום חשובה לא פחות מהאוכל ונדמה שהאווירה הצליחה להשכיח מאיתנו שהמנצח על התזמורת מגיע בדמות אוכל בצלחת.

אז מה טעמנו?

קלמרי צרוב, רוטב טחינה, יוגורט, שעועית בובס ופלפל חריף (48 שקלים). אני מעניק חשיבות יתרה למנה אשר נטעמת ראשונה. המנה הזו בעלת אחריות גדולה שכן היא עתידה להכתיב את הטון אשר יבוא בהמשך. גילגול עיניים או חיוך מסופק – הכל תלוי בה. בדרך כלל את פירות הים אני אוהב ברוטב עגבניות או ברוטב שמנתי. כל ניסיון להפוך את פירות הים לנוסח קצת יותר מזרחי פוגם לי בהנאה מהן. כאן נדמה שעשו קיבוץ גלויות מסוים שבסיסו ים תיכוני. המנה הייתה טעימה וחוסלה תוך מספר דקות (טוב, נו. דקה). לי יש חולשה לגודלן של המנות וכאן לדעתי האישית היה ניתן להגדילה או להציג אותה מראש כמנה ראשונה אישית וכזו שלא ניתנת לחלוקה. הקלמרי הצרוב היה במרקם אכיל, ממש שניה לפני שהופך לצמיג בלתי לעיס והרוטב והשעועית היו נפלאים. ציון: 7.

12025823_10153617279488838_575498355_o (1)

קלמרי צרוב, רוטב טחינה, יוגורט, שעועית בובס ופלפל חריף

המנה הבאה הייתה קבב דג, עגבניות חריפות וצזיקי (62 שקלים). כל המרכיבים כאן הם מרכיבים שהייתי מוכן לכרות איתם ברית. גם כאן, בדומה למנה הקודמת, היה לי קצת קשה עם גודל המנה בשילוב עם מחירה. המנות בעייני לא כל כך גדולות ויותר משמשות כמנות ראשונות מאשר עיקריות. התפריט לא יוצר תחימה בין ראשונות לעיקריות וכנראה שבגלל זה לא ידענו למה לצפות, ועד כאן החלקים הלוגיסטים. הקציצות היו טעימות עם טעם חזק של ים (בקטע לגמרי טוב), הצזיקי היה משובח ביותר וגם ביקשנו תוספת וכל זה הגיע על בסיס על לחם דק אפוי שלא סגור על זהותו: היה בחציו לאפה ובחציו פוקאצ'ה ומבחינתי משבר הזהות הזה הטיב עמו. המנה מצוינת, אך קשה לי ללכת איתהAll the way  בעקבות הגודל המיניטורי בשילוב המחיר. עשרה שקלים למטה או תוספת קבב דג ים נוסף היו מכניסים אותה אל היכל התהילה. ציון: 7.

12016155_10153617279573838_696620740_o (1)

קבב דג, עגבניות חריפות וצזיקי

המנה השלישית שטעמנו הייתה ניוקי שרימפס, יוגורט וביסק סרטנים (68 שקלים). עוד טרם טעמנו את המנה, שוב חשנו את מה שחשנו לגבי המנות הקודמות: מחיר גבוה אל מול התמורה. כל זה כאמור היה לפני שטעמנו, אך לאחר טעימת המנה הניוקי לכשעצמו הוכתר פה אחד כניוקי הכי טוב שאכלנו. עננים רכים רכים שאני באופן אישי טרם טעמתי, גם במסעדות המכתירות עצמן כאיטלקיות. הניוקי היה בטקסטורה מושלמת שגרם לי להתות איך מגיעים למצב צבירה כה עדין, זה היה פשוט נפלא. השרימפסים היו גדולים ובשרניים והמנה הייתה מעולה והתעלתה על אלו שקדמו לה. למרות האכזבה מגודל המנה, ששוב, מתאימה בגדולה למנה ראשונה ותו לא, המנה הזו מצוינת. כן, ברמות של כלה. ציון: 9.

12043537_10153617279593838_1680197756_o (1)

ניוקי שרימפס, יוגורט וביסק סרטנים

את הדברים הכי טובים שומרים לסוף? כנראה שכך היקום עובד. סלט פירות הים הקפריסאי (70 שקלים) הוא סלט שיכול לגרום לאנשים שלא אוהבים סלט לאהוב סלט, ולאנשים שלא אוכלים פירות ים לאכול פירות ים ולהתמכר אליהם. שרימפסים, מולים, קלאמרי, צדפות וקוקי סן ז'ק בשרניים וגדולים, כל זה ברוטב יוגורט מיונזי מדהים! אני שמח שהמנה הזו הוגשה לנו אחרונה ועבורי היא היוותה יריית ניצחון שגרמה לי לזכור את חוויית הביקור ב"קלמטה" כחווייה ייחודית. הסלט הזה לא רק שלקח אותי ליוון הקיץ, אלא גם הפך את "קלמטה" למסעדה שצריך לחזור אליה, ואני, המונע מתשוקות ויצרים, חזרתי אל הסלט הזה בשנית כעבור יומיים. חגיגה אמיתית של פירות ים טריים המטופלים בפקידה. רק שף שמבין פירות ים יכול ליצור מנה שכזו. מנה מדויקת וטעימה שעלולה להפוך מוקד עליה לרגל לאלו כמוני האוהבים פירות ים. תנסו! ציון: 10!

12050444_10153617279533838_1966849267_o (1)

סלט פירות הים הקפריסאי

סיכום 

ציון כללי: 8

רמת האוכל: 9

רמת השירות: 8

 "קלמטה", רח' ככר קדומים 10, יפו, 03-6819998.

הודעות