"גוז' ודניאל" – לשבח ולהלל

מאת: אסף אור שנהב

אני מאד קנאי לטריטוריה שלי בכל הנוגע למסעדות, ועם כל הכבוד לפתיחות הכמעט בלתי מוגבלת שלי לטעמים ולניסיונות חדשים באוכל, אני לרוב נותן גיחותיי לאותן המסעדות.

יש בי מעין לויאליות בלתי מוסברת למקומות בהן אני נוהג לסעוד, וזאת כאמור, אם נהניתי בהם.

בכל כמה חודשים אני עושה עם עצמי מעין טבלת טופ-פייב דמיונית, שבה אני מכתיר את חמש המסעדות האהובות עליי. המסקנות: חמשת המקומות הראשונים לרוב נשארים במקומם.

הנתון הזה למעשה מעכב אותי וגורם לי לחזור אל אותם הטעמים ואותן המסעדות פעם אחר פעם, תוך כדי שאני מודע לכך שאני מונע מעצמי להיפתח למקומות וטעמים חדשים. אבל אתם מכירים את התחושה שאתם מפנטזים על מנה מסוימת יום שלם ומחכים כבר לערב כדי לאכול אותה? זהו סיפור חיי ולכן אני חוזר תמיד אל אותן המסעדות ברוטינה שלא נגמרת.

היכרות עם מקומות חדשים טומנת בחובה סיכון, שלפעמים שווה לקחת (בדיעבד), ולפעמים אתה מתחרט על אותו רגע שלא חזרת למבצרך המוכר והבטוח.

אני יודע שכל המונולוג הזה נשמע די דרמטי, אבל מעטים האנשים שירשו לעצמם ללכת לא על בטוח, בדברים אשר כל כך חשובים להם. ולי כל כך חשוב: האוכל.

קרה לכולנו הרי, ולא פעם, שיתוש חג סביב האוזן שלנו והטריף את דעתנו בזמזום האינסופי. דפוס ההתנהגות של רובינו, הוא בדקה הראשונה להתעלם, לאחר דקה להתכנס וליהכנס למוד של מתקפה, ובדקה האחרונה פשוט להשתיק את הרעש: למעוך אותו בשתי ידינו.

בדיוק כך, קרה לי עם מסעדת "גוז' ודניאל". מכריי וחבריי לא הפסיקו לשבח ולהלל את המסעדה, ואני בדרכי – התעלמתי. לאחר סבב דיבורים נוסף על המסעדה תוך כדי שמשכנעים אותי לבקר בה, לקחתי אוויר והודעתי שאין בכוונתי להרחיק עד מושב בני ציון בשביל מסעדה (שמראש לא נשמעה לי אטרקטיבית), ולבסוף, באפיזודה האחרונה, פשוט נכנעתי סופית, במטרה להשתיק את הרעשים (ההמלצות) על המסעדה, בידיעה שזו הדרך הנכונה והיחידה לסיים את הסאגה הזו.

מסעדת "גוז' ודניאל" \ מושב בני ציון

ברור שבעקבות שלל הסיפורים, ההמלצות והתשבוחות, נוצרה לי מעיין תמונה שציירתי לעצמי לגבי המסעדה. באף אחד מן התיאורים שהיללו את המסעדה, לא נכללה אף לו מילה על עיצוב המסעדה, ולכן כאן הייתה לי יד חופשית. אני דמיינתי לעצמי את המסעדה כמסעדה בעלת חלל קטן יחסית, חשוכה, מקושטת בעץ באווירה מאד כפרית וביתית. אולי לחלקכם זה נשמע כמו מקום אירוח אולטימטיבי, אבל אני פחות מתחבר לז'אנר.

עם הכניסה למסעדה, הופתעתי לגלות בית חרושת של ממש. חלל גדול, מלא בלקוחות מחויכים ונינוחים, צוות שניכר על פניו ושפת גופו שיודע את העבודה, מטבח גלוי לעיני כל, וכמובן ניחוח מדהים של מטבח שעובד באופן קדחתני.

ידוע לנו שלרושם ראשוני אין שני, וכאן הרושם היה כל כך טוב, שקצת התביישתי שלא הסכמתי לכבד את המקום בנוכחותי עוד קודם לכן.

כמי שרגיש לשירות טוב ובעל תודעת שירות גבוהה שלצערי ברוב המקרים לא שכיחה כל כך בקרב נותני השירות הישראלים, אני יכול לציין לטובה את המלצרית ששירתה אותנו וניגשה לשולחננו מיד להגשת התפריטים וחזרה לאחר כמה דקות להסבר קצרצר על הספיישלים והזמנת המנות שבחרנו.

אני מאד אוהב סלטים, מאד מאד, ולכן תשומת לבי הופנתה לטעימת הסלטים במנות הראשונות.

כמובן שלא היה היסוס, והסלט הראשון שהוזמן היה סלט קיסר (46 שקלים).

אני וסלט קיסר זה סיפור של שנים. בכל פעם שאני מזמין את הסלט המדובר במסעדות, חברים שלי צוחקים עליי ומגלגלים עיניים למה צריך לשלם 60 שקלים על חסה. אבל זה מה שעושה את הבדל בין מי שטעם סלט קיסר טוב ובין מי שעדיין בטוח בלבו שמדובר בכמה עלי חסה.

רוטב הקיסר הוא רוטב שבסיסו במיונז, שמן זית, אנשובי, שום ופרמז'ן. מרכיבים הכי פשוטים וזמינים שיש שיוצרים טעם מדהים ו… קיסרי.

כמובן שיצא לי לבקר במסעדות שגם הצליחו להרוס בדרך לא דרך את הרוטב הנפלא הזה (לרוב זה קורה הודות לשימוש בחומרי גלם זולים או דילוג על אחד ממרכיבי המתכון), אבל אין ספק שהשף ב"גוז' ודניאל" ידע מה הוא עושה.

אני תמיד מבקש תוספת רוטב בצד, אך במקרה הזה ביקשתי שלוש (!) פעמים תוספת של רוטב. הוא היה כל כך טעים ועשוי בצורה כל כך מדויקת שזה היה פשוט מעורר הערצה.

הרוטב היה סמיך ועשיר כיאה לרוטב קיסר איכותי. מעבר לרוטב, מרכיב חיוני להצלחת הסלט הוא עלי החסה שצריכים להיות פריכים וטריים, וגם במבחן החסה הם עמדו בהצלחה מרובה. סלט מעולה! כמובן שאת כל הטוב הזה מקשטת גבינת פרמז'ן, יקירת לבי.

לכל הנרתעים מסלט קיסר (עקב נוכחות האנשובי בו), אני ממליץ לתת הזדמנות לסלט האדיר הזה ולנסות אותו דווקא במסעדה הספציפית הזו שמגישה אותו בצורה מופתית. ואל חשש, טעם האנשובי נטמע במכלול הטעמים והתוצאה הסופית נהדרת!

הסלט שהגיע מיד אחריו הוא סלט הפנצנלה (38 שקלים). כאן כבר הרגשתי שאני עם זנב בין הרגליים והובכתי על שלא הואלתי בטובי לאכול במסעדה הזו עוד קודם.

סלט מדהים שמורכב מעגבניות טריות, גבינת ריקוטה, אנשובי וקרעי לחם מטורף! (בכוונה אני מציין זאת כך ולא כקרוטונים).

תקשיבו, הסלט הזה הוא הדוגמא האולטימטיבית למה אפשר לעשות עם חומרי גלם פשוטים, זולים וטריים, עם הדגש על הטריים.

לרגע שכחתי שמדובר במנה ראשונה מאחר וגודל הסלט היה מרשים משציפיתי. לרוב המנות הראשונות הן מעין טעימה, אך בפועל הגיעה כמות יפה הן של ירקות והן של גבינה. מכלול טעמים יוצא מן הכלל שעומד בסטנדרטים הכי גבוהים שיש.

אני מאד מעריך סלטים טובים מאחר ומאד קל ליפול בהכנה של סלט, ומי שמצליח בכל זאת לקחת ירקות וגבינה ולהרים אותם לשיא כזה של טעם, מרקם ורעננות, מגיע לו שאפו. ראוי שהסלט הזה יהיה על שולחן של כל סועד במסעדה. אתם לא מוותרים עליו!

file_0 (25)

סלט הפנצנלה

אני הדוגמא הקלאסית ל"עם האוכל בא התיאבון". אחרי שתי מנות פתיחה מדהימות לא יכולתי להפסיק. באופן כללי אני מעדיף ליהנות מכמה מנות ראשונות ולוותר על עיקרית (במקרה הגרוע). נשארנו על גל הסלטים והזמנו סלט נוסף: שרימפס עם שעועית ירוקה וטורטייה מטוגנת (48 שקלים).

אני מודה שאל הסלט הזה פחות התחברתי וממה שנהנתי באמת זה מהטורטייה המטוגנת. הוא היה קצת יבש בעייני והשרימפס הגיע חיוור. ידידתי דווקא נהנתה ממנו מאד וגירמשה את השרימפסים בחיוך רחב. הסלט הזה פחות מייצג את הטעם האישי שלי, אבל אני יכול להבין איך אפשר להנות ממנו.

file_0 (26)

שרימפס עם שעועית ירוקה וטורטייה מטוגנת

מאחר וכבר גלשנו לטירוף של מנות ראשונות, החלטנו לטעום גם את סשימי הסלמון (42 שקלים) שהיה בספיישלים באותו הערב.

הצלחה של סשימי תלויה בסוג הדג וכמובן שבטריות שלו. לשימחתי, במבחן הטריות הם עמדו בהצלחה: הדג היה טרי (והאינדיקציה הטובה ביותר מלבד הטעם, היא האם יש לדג ריח של דג, כמה שזה נשמע מצחיק). המנה הייתה מעולה והדג היה נהדר. הדבר היחיד שקצת הפריע לי היא העובדה שהוא הוגש עם רוטב סויה בצד, שלדעתי קצת הוזיל את המנה והייתי מצפה לרוטב קצת יותר סופיסטיקייטד. עם זאת, זוהי מנה מעולה וחובבי הדגים והסשימי בפרט ייהנו ממנה מאד.

file_0 (27)

סשימי סלמון

לקחתי אוויר (מה שהיה קצת קשה בשלב זה של הארוחה) וקיבלתי בחיוך רחב ובזרועות פתוחות את המנה העיקרית: לברק שלם בעשבי תיבול ותפוחי אדמה (118 שקלים).

במסעדות שלא מתמחות בדגים (לצורך העניין, מסעדות שהן לא מסעדות דגים), אני לרוב מזמין רק פילה דג, אם בכלל. להכין דג שלם זה קצת טריקי ויותר מסובך מלהכין ולהצליח בפילה של דג. כאן נעשתה עם הדג עבודה מצוינת, הוא פשוט נמס בפה ותיבול עשבי התיבול היה נהדר. גם צורת ההגשה האותנטית עם ניר האפייה מתחת, נתנה תחושה של משהו מאד טרי ומזמין. תפוחי האדמה היו פריכים מבחוץ ורכים מבפנים והשתלבו נהדר עם הדג. מנה מצוינת שלא תבייש את מסעדות הדגים הוותיקות והמעולות. מה שקצת הפריע לי היה המחיר שאני לא בטוח שהצדיק מנה כזו של דג. על פילה דג לשלם סכום כזה זה בהחלט הוגן כי ישנה עבודה רבה בלפלט אותו, אבל מאחר ומדובר בדג שלם אני חושב שהיה אפשר להוריד את מחיר המנה ב-30 שקלים ולהפוך את המנה נגישה ליותר לקוחות.

מסעדות הדגים שנמצאות בשוק כבר המון זמן מציעות דג שלם ב-80 שקלים עם מגוון סלטי הבית כמנה ראשונה, לכן לא ברור לי התמחור של המנה הספציפית הזו, למרות שהיא מוצלחת מאד.

file_0 (28)

לברק שלם בעשבי תיבול ותפוחי אדמה

אחד החוקים הנוקשים, טרם אני יוצא למסעדה, הוא שלא חשוב מה יהיה מצב הצבירה בסוף הארוחה, משהו מתוק יהיה על השולחן בסופה.

כאיש עקרונות, גם כאן לא עברתי על אחד העקרונות החשובים ביותר של גרגרן כמוני והקינוח עשה דרכו אליי.

תפריט הקינוחים היה לי מאד מעניין, אם כי הוא הרכיב רק כמה מנות ספורות, אך כל אחת ייצגה אופי שונה של קינוח, וזה משהו שאני אהבתי.

מאחר וזה היה הביקור הראשון שלי במסעדה, בחירת הקינוח הייתה קריטית. עם הקינוח מסיימים את הארוחה וזהו הטעם שנשאר ולרוב הוא הקובע אם תחזור למקום פעם נוספת או לא. החלטתי אם כך לבחור קינוח שמצד אחד אני מאד אוהב, ומצדי שני הוא עלול להיות קריטי כי זהו קינוח שיכולים לפשל בו בקלי קלות, כך שהעמדתי למבחן גם את עצמי וגם את המסעדה.

הקינוח הנבחר היה פבלובה (44 שקלים).

הפבלובה הוגשה כבסיס מרנג (לא גדול במיוחד), שעליו הונחה קציפה של מסקרפונה (זה היה מדהים!), עם פירות העונה ורוטב פסיפלורה.

נתקלתי באינספור מסעדות שמגישות מרנג שלטעמי האישי מגיע בטקסטורה נוראית, שמתבטאת במרקם מסטיקי שכזה שנתקע בשיניים בין כל ביס וביס וזה מכביד מאד על חווית האכילה ומבחינתי קינוח כזה הוא פסול.

כאן המצב היה שונה, לשמחתי. מדובר במרנג טרי מאד שללא ספק מוכן ונאפה במקום. ממש עננים מתוקים שמתפוצצים בפה, איזה כייף זה!

מעבר לכך, הייתה מחשבה בבניית הצורה של המרנג, שכן יצרו בו מעין גומות כאלה, שלבסוף מילאו גם את הגומות בגבינת המסקרפונה הנהדרת.

הקינוח הזה מומלץ מאד, וגם כאן, אני ממליץ לכאלו שטרם טעמו פבלובה, לעשות את ההיכרות עם המנה המדהימה הזו במסעדת "גוז' ודניאל".

file_0 (29)

פבלובה

אין ספק שאני ו"גוז' ודניאל" ממשיכים לדייט שני.

ואתם, תנו קרדיט (לא כמוני) למקום שלא נמצא בלב הביצה הקולינרית. ממליץ מאד!

סיכום

חניה: 10 מתוך 10 (שפע של חנייה בערב, לא יודע מה קורה בשעות היום באיזור).

שירות: 8 מתוך 10.

טיב האוכל: 9 מתוך 10.

מגוון התפריט: 8 מתוך 10.

מסעדת "גוז' ודניאל", אנשי בראשית, מושב בני ציון, 09-7714122

הודעות